"עגור מרכז העולם" - נקודת תצפית לצפרות אנושית ביקב עגור

February 2, 2017

לפני מספר שבועות, הגיעו ליקב תמר ויאיר רמרז האשדודיים. עגורופילים אמיתיים, שמדי פעם קופצים לנשום מעט אוויר-עגור, לשתות כוס יין ולמלא את חוסרי היין. תוך כדי שיחה, נזכר יאיר בקריירה קצרת המועד שלו כיינן, ומיד היה לנו ברור שזהו סיפתח למדור החדש בו אנו נותנים מקום של כבוד לסיפורים שלכם. וכך סיפר:
"בשנת 1957, אני בן 18, הגיע אוגוסט וכל החבר'ה שלי מקיבוץ חולדה סיימו י"ב והתגייסו לצבא. בתור הצעיר ביותר בחבורה, אני הייתי צריך לחכות עם הגיוס עד פברואר. עד אז, התחלתי לעבוד בענף ענבי יין. הגעתי ישר לבציר. אחרי מספר ימים שאלתי את החבר האחראי, "מה עושים עם הענבים האלו?", הוא ענה שהם לא טעימים, אבל יוצא מהם יין. חשבתי לעצמי, "אם בית החרושת יכול, גם אני יכול!". באחד הימים, אספתי שתיים שלוש תיבות של ענבים והבאתי לבית של ההורים. אבא שלי, נכה צה"ל, היה היחיד בקיבוץ כולו שהיתה לו אמבטיה בבית, וזה היה לוקסוס. מיד סגרתי את האמבטיה עם פקק, שפכתי את הענבים פנימה, וכמו שקראתי בספרים שעל ענבים צריך לדרוך, אז ככה בדיוק עשיתי. דרכתי את הענבים בתוך האמבטיה הלוך ודרוך, הלוך ודרוך עד שנהיה מהם קוועץ'. אמרתי לאבא שאני רוצה לסחוט את הענבים ולהפריד את הקליפות מהמיץ. ענה אבא, "אם אתה רוצה שיהיה צבע, צריך להשאיר את הקליפות". השארתי אותן עוד שבוע שבועיים, ובינתיים הסתובבתי וחיפשתי בתוך מה לשים את המיץ. מאחורי חדר האוכל, מצאתי בקבוק זכוכית ירוק של 50 ליטר. אחרי בערך שבועיים, אני חושב, שהענבים היו באמבטיה, סחטתי אותם לתוך המכל ושאלתי את אבא, כאילו הוא איזה סמכות בתחום, "עד מתי?", והוא ענה: "עד שיגמור לתסוס".
כל כמה ימים בדקתי שזה ממשיך לתסוס ואחרי שלושה-ארבעה שבועות נדמה היה לי שהוא סיים לתסוס. כל הזמן הזה, אספתי בקבוקים מחדר האוכל, ופקקים מבית החרושת לזיתים ושמן זית שהיה בזמנו בקיבוץ, וכשהגיע הרגע, לקחתי צינור פלסטיק וינקתי את המיץ ישר לתוך הבקבוקים, ממש כמו שסוחבים דלק מהמכל בטרקטור. אחד החברים אמר לי, שכל הלכלוך שוקע למטה, ולכן הזהיר לא להכניס את הצינור עד לקרקעית האמבט. מלאתי לפחות 40-50 בקבוקים, סיימתי את מלאכת הפיקוק, והודעתי להורים שאני צריך להתגייס, ובינתיים אניח את הבקבוקים בבוידעם, וכשיגיע הקיץ, אבוא לשתות אותם.
נסעתי ללשכת הגיוס בתל השומר, ואחרי שבוע טירונות ראשון, נתנו לנו לצאת הביתה. כשהגעתי הביתה, אמא התנפלה עליי וגערה בי: "שמת לנו פצצות בבוידעם, כל יום מתפוצץ בקבוק!".
כמעט רבע מהבקבוקי
ם הלכו והתפוצצו. והתסיסה, כנראה לא באמת הסתיימה, אבל בבקבוקים שנשארו, היה נוזל עם צבע טוב, ממש יין! מה שלמדתי מזה לכל חיי הוא להיות מקצוען בכל דבר. יין אי אפשר לעשות חנטריש!

 

יש לכם סיפור יין משלכם? רוצים לחלוק עם עגורים אחרים חוויה שרק עגורים יבינו? שלחו לנו מייל: info@agurwines.com, או דרך הפייסבוק.

 

 


יש לכם סיפור יין משלכם? רוצים לחלוק עם עגורים אחרים חוויה שרק עגורים יבינו?
שלחו לנו מייל: info@agurwines.com, או דרך הפייסבוק.

Please reload

כתבות נוספות

דבר היינן - יוני 2017

07/06/2017

1/3
Please reload

Please reload